ביאור ההפטרת שבת שובה

ג תשרי תשפ"ז | 14/09/2026 | 14:59

הקשר בין ההפטרה לפרשה

הפטרה זו מפטירין אותה בשבת שבין ראש השנה ליום כיפור, כי מסופר בה על התשובה, וזה מעניינא דיומא שהוא זמן התשובה.

תוכן ההפטרה

הנביא פונה לישראל, שישובו אל ה' כי הצרות שבאו עליהם, הן בגלל עוונותיהם, ובורא העולם בחסדו, אינו מבקש מהם שיקריבו לפניו עולות ושלמים, אלא דברים בלבד מבקש מהם והוא "וידוי דברים". שזה תחליף לקרבנות.

כמו כן מבקש מהם שיקבלו על עצמם, שלא יפנו לאשור ולמצרים לקבל את עזרתם, אלא יבטחו בה' יתברך שמו, וכשיחזרו בתשובה אמיתית, הרי בורא העולם יסלח לעוונותיהם, אהבתו להם תתמיד ולא תיפסק ותהיה כטל שאינו נפסק לעולם.

עם ישראל ישתרשו באדמתם, שמם הטוב ישמע במרחקים, והם יסתופפו בצלו של הקב"ה, וכשיאמר אפרים, מה לי לעבוד עוד אלילים, אז ה' יסמוך אותו ויחזק אותו.

והנביא אומר: מי שהוא חכם יתבונן בדברים אלה ויגיע למסקנה שדרכי ה' הם ישרים, ואז ה' יכבוש את עוונותיהם, ימחוק אותם לגמרי, כאילו נזרקו למצולות ים, ויאמת ליעקב את ההבטחה שהבטיח ה' לאברהם.

הושע פרק י"ד פסוק ב' - י'. מיכה פרק ז' פסוק י"ח - כ'.

ב הושע אומר לישראל הקדושים שׁ֚וּבָה [א] יִשְׂרָאֵ֔ל [ב] חזרו בתשובה עַ֖ד אל יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י רואה אתה שכָשַׁ֖לְתָּ [ג] בַּעֲוֹנֶֽךָ באו לך מכשולים וצרות בגלל עוונותיך (רש"י) ועוד אתה לא חטאת במרד, רק נכשלת ע"י המכשילים אותך והיית שוגג וכאנוס ויש לך תקנה ע"י התשובה (מלבי"ם): ג כשתשובו אין אני רוצה מכם כסף זהב או עולות, אלא קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים [ד] שתתוודו על עוונותיכם וְשׁ֖וּבוּ אֶל-יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו [לפניו] בתפלה כָּל-תִּשָּׂ֤א עָוֹן֙ מחול נא עוונותינו וְקַח במקומם ט֔וֹב [ה] המעשים הטובים שעשינו (רד"ק) וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שהיה לנו להקריב לפניך נשלם אותם ע"י וידוי שְׂפָתֵֽינוּ (רש"י) וי"מ שוידוי שפתינו יהיה רצוי לפניך כשור ע"ג המזבח (ת"י): ד עוד תתוודו לפניו, ואמרו: אַשּׁ֣וּר | שבטחנו בו עד עתה, ידענו כי לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ כי אין בו כח להושיענו זולתך כי לה' הישועה (רד"ק) ועַל-סוּס֙ הבא ממצרים לֹ֣א נִרְכָּ֔ב דהיינו לא נבטח על גבורת הסוסים של מצרים וְלֹא-נֹ֥אמַר ע֛וֹד אלה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ לפסל שעשינו בידינו, אלא רק בך נבט ח אֲשֶׁר-בְּךָ֖ לבדך יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם [שאתה מרחם על היתומים] (רש"י): ה כאשר יעשו כן וישובו בתשובה אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אעלה ארוכה ומרפא ואסלח למשובתם ולמרדם שמרדו בי עד עתה אֹהֲבֵ֖ם אוהַב אותם אהבת נְדָבָ֑ה מלב טוב כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ ואין לי כעס עליהם, כי שבו בתשובה (רד"ק): ו אֶהְיֶ֤ה אהבתי תהיה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל כמו הטל שאינו נפסק לעולם, עם ישראל יִפְרַ֖ח יעלה פרחים יפים ונאים כַּשּֽׁוֹשַׁנָּ֑ה שפרחיה יפים וְיַ֥ךְ ישרישו ויתפשטו שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן כשרשי עצי הלבנון (מ"ד): ז יֵֽלְכוּ֙ יתפשטו למרחוק יֹֽנְקוֹתָ֔יו [ו] ענפיו הרכים (רד"ק) דהיינו יתרבו בניו (ת"י) וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת כעץ זית שעליו לחים כל השנה הוֹד֑וֹ ויופיו, ר"ל שלא יפסק טובו כל הימים וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ ויהיה ריחו נודף [ז] כַּלְּבָנֽוֹן כריח העצים והעשבים שבלבנון, והיינו שילך שמם הטוב למרחוק (רד"ק): ח אלו שיָשֻׁ֙בוּ֙ לארצם יהיו יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ של האל יתברך יְחַיּ֥וּ את עצמם בכל עת במצוות האל יתברך ויהיו כדָגָ֖ן [ח] המחיה את הבריות וְיִפְרְח֣וּ ויתפשטו כַגָּ֑פֶן שאף לאחר שלקטו פירותיו אינו נפסק ויבש אלא יפרח שנה אחרת [וי"מ שהדגן יהיה כגפן ולא יצטרכו כל שנה לזורעו] (רד"ק) זִכְר֖וֹ [שמו] יהיה [ט] כְּיֵ֥ין הגדל בלְבָנֽוֹן שהוא משובח ביותר (מ"ד): ט אֶפְרַ֕יִם יאמר מַה-לִּ֥י למה לי ע֖וֹד לעבוד לָֽעֲצַבִּ֑ים את האלילים כי יכיר שאין בהם ממש, ולכן אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי לו בתפילותיו וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ ואביט ואשגיח עליהם בחמלה ואהבה אֲנִי֙ אהיה כִּבְר֣וֹשׁ רַֽעֲנָ֔ן כעץ ברוש שאדם נסמך בענפיו לעלות עליו מִמֶּ֖נִּי פֶּרְיְךָ֥ כל פרי הצלחתך נִמְצָֽא לך ממני (ע"פ רש"י): י עתה כשהשלים נבואתו, אמר מִ֤י חָכָם֙ בכם וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה יתבונן בתוכחות שאמרתי ויבין אותם (רד"ק) נָב֖וֹן וְיֵֽדָעֵ֑ם [שמבין דבר מתוך דבר וחקר בחכמה והגיע לכלל דעת שידע ידיעה ברורה (מלבי"ם)] כִּֽי-יְשָׁרִ֞ים הם דַּרְכֵ֣י יְהֹוָ֗ה ונכוחים, שאין בהם עיקש ופתלתול וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם כי יכירו וידעו כי כל דרכיו משפט, אף צדיק ורע לו רשע וטוב לו וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם [י] כי יאמרו אין מנהיג לעולם, כי הצדיק יבואנו רע, והרשע יבואנו טוב, ולפיכך אינם שבים וילכו אחר תאוות ליבם ויכשלו ויאבדו (רד"ק): יח הנביא מיכה משבח את הי"ת: (רד"ק) מִי-אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ [יא] נֹשֵׂ֤א עָוֹן֙ מוחל וסולח לעוונות בני ישראל וְעֹבֵ֣ר עַל-פֶּ֔שַׁע [יב] אינו עומד על הפשע לשלם לאדם כגמולו, אלא הולך כאילו לא יראנו (מ"ד) לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לדור שישארו בביאת הגואל לֹא-הֶחֱזִ֤יק אוחז לָעַד֙ עד עולם אַפּ֔וֹ וכעסו, אלא מוחל וסולח  כִּֽי-חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא וחסדו יגבר ויבטל כעסו כשיגיע זמן הגאולה (רד"ק): יט יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ כמאז יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ תופס וכובש עוונותינו שלא נענש עליהם וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת בעומק היָ֖ם כָּל-חַטֹּאותָֽם ולא יזכרו כלל (מ"ד): כ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ בבקשה האמת לנו דבריך שהבטחת לְיַֽעֲקֹ֔ב שאמרת לו כי לא אעזובך חֶ֖סֶד שהבטחת [יג] לְאַבְרָהָ֑ם שציוה לבניו לשמור דרך ה' אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם והוא לאחר עקדת יצחק שאמרת בי נשבעתי נאום ה'... כי ברך אברכך מאוד וכו' וירש זרעך את שער אויביו (ע"פ רש"י):